חיוב אישור האגודה טרם הקניית בעלות במגרשים באגודה - עמדת רשם האגודות השיתופיות

יום שני 28 דצמבר 2009

לכבוד:
מר אריאל אטיאס, יו"ר מועצת מקרקעי ישראל
מר יוסי ישי, מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר
מר גבריאל מימון, מנכ"ל משרד הפנים
מר גיא רוטקופף, מנכ"ל משרד המשפטים
מר שרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת
חברי מועצת מקרקעי ישראל

שלום חברים,

הנדון: הצעת החלטה מס' 278 והצעת החלטה מס' 279 שעל סדר יומה של מועצת מקרקעי ישראל בישיבתה מחר, 28/12/09

הריני להסב את תשומת ליבכם לדברים הבאים, בקשר עם הצעת החלטה מס' 278 וכן הצעת החלטה מס' 279 העומדות על סדר יומה של ישיבת מועצת מקרקעי ישראל, שתתקיים מחר (28/12/09). הצעות אלה עשויות להביא מהפיכה בהתיישבות כולה. מהפיכה זו עומדת בניגוד גמור להחלטות הממשלה, באמצעות אישור ועדת שרים לענייני חקיקה את הצעת התיקון לפקודת האגודות השיתופיות מיום 6/12/09, ובניגוד גמור לעמדת הכנסת, שהובעה באמצעות אישור הצעה זו בקריאה טרומית ביום 9/12/09 ברוב גדול מאוד של מצביעים בעד:

הצעת החלטה מס' 278

1.     לשון סעיף 3.9 להצעת החלטה זו קובעת כי:

"הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות הציונית העולמית (להלן – "הסוכנות") וכן אגודה שיתופית של ישוב חקלאי רשאים לבקש מהמינהל כי הקניית הבעלות לחוכרים בכל מגרשי המגורים בישוב קהילתי קטן או ביישוב החקלאי תותנה בהסכמת הסוכנות או האגודה השיתופית, לפי העניין." [ההדגשות אינן במקור].

2.     ראשית אציין כי ככל הנראה נפלה טעות סופר וכי נשמטו המילים "וישוב קהילתי קטן" מלשון הסעיף, לפני המילה "רשאים" המודגשת לעיל, וזאת כמובן – יש לתקן. הדבר עולה אף מכותרתו של הסעיף האמור.

3.     שנית, אבקש להביא בפניכם את התנגדותי לנוסחו הנוכחי של הסעיף המוצע. לדידי, נוסח זה מחטיא את מטרתו של הסעיף, וברשותכם אפרט;

4.     סעיף 4כ לחוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 (להלן – "חוק ממ"י") הגדיר כלהלן:

"המועצה רשאית להחליט, בהתאם לכללים שתקבע, כי הקניית בעלות על ידי המינהל, בנכס מקרקעין באגודה שיתופית שהיא יישוב קהילתי קטן או יישוב חקלאי, תותנה בהסכמת האגודה השיתופית, הסוכנות היהודית לארץ ישראל או ההסתדרות הציונית העולמית, לפי העניין; החליטה המועצה כאמור, לא יקנה המינהל בעלות בנכס מקרקעין באגודה השיתופית, אלא לאחר שתימסר לו הסכמה כאמור בכתב;

5.     מלשון הסעיף עולה, כי על המועצה לקבוע את הכללים, שבהתאם להם יפעלו האגודה השיתופית, הסוכנות היהודית לארץ ישראל או ההסתדרות הציונית העולמית, בבואן ליתן הסכמתן להקניית בעלות על ידי ממ"י בנכס מקרקעין באגודה השיתופית.

6.     קביעה כי שלושה גופים אלה "רשאים לבקש מהמינהל כי הקניית הבעלות לחוכרים... תותנה" בהסכמתם - מנוגדת ללשון סעיף 4כ לחוק ממ"י, כפי שניתן לראות. כוונת המחוקק היתה כי מועצת מקרקעי ישראל תפעל לשם קביעת כללים, ולא כי תמתין לפניה פוזיטיבית של אגודה או הסוכנות.

7.     מוצע למחוק את המילה "רשאים", ולהחליף את המילה "לבקש" ב"יבקשו". בנוסף, מוצע לקיים ישיבה מסודרת בנוכחות כל הנוגעים בדבר, לשם קביעת קריטריונים מתאימים, או בלשון הסעיף "כללים שתקבע". מכל מקרה, אין להביא הצעה זו כלשונה בפני מועצת מקרקעי ישראל מהטעמים האמורים.

8.     יתרה, הונחו על שולחנה של הממשלה שתי הצעות חוק זהות: האחת של חה"כ דוד רותם והשניה של חה"כ ישראל חסון, שי חרמש ואורי אוריאל. עניינן של שתי הצעות חוק אלה הוא קבלת המלצת האגודה השיתופית טרם הקצאת זכויות במקרקעין בתחומי האגודה השיתופית - בחוק. זאת על מנת להגשים את יעדי ההתיישבות (אסביר בהמשך).

9.     הצעות חוק אלה הן יישום, הלכה למעשה, של מדיניות אשר קיבלה ביטויה הן בהחלטת ממשלה מספר 123 מיום 12/05/09 'רפורמה במקרקעין' (ממי/5) והן בתיקונים שנעשו לא מכבר בחוק ממ"י, אשר אושרו ונכנסו לתוקפם, תוך שימת דגש מיוחד על סעיף 4כ האמור.

10.הרעיון העומד הן בשורשו של סעיף 4כ לחוק ממ"י והן בשורשה של הצעת החוק שבנדון, ואשר קיבלו ביטוי חד משמעי בדיוני וועדת הכלכלה של הכנסת והמקובל על דעת חברי הממשלה וחברי הכנסת, הינו להגן על המרקם הקהילתי והחברתי של ישוב קטן; הגנה זו היא חיונית בפריפריה (בגליל ובנגב) של מדינת ישראל;

הרציונל הוא כי הקצאת קרקע למגורים בישובים לא נעשית אך ורק על פי קריטריון כספי – לכל המרבה במחיר. נקודת המוצא הינה כי קיים הבדל בין התיישבות בעיר ובין התיישבות בישובים קהילתיים קטנים. זאת, במיוחד באזורי פריפריה אשר לגביהם נקבעו יעדי הממשלה לפיזור אוכלוסיה.

במקרים כגון דא, ונוכח ריחוקם ממרכזי תרבות ועסקים המביאים לבידודם היחסי, יש לאפשר לתושביהם קיום אורח חיים קהילתי-כפרי המבוסס על לכידות חברתית ותרבותית. מסגרת כזו מהווה האגודה השיתופית.

11.בישיבת ועדת שרים לענייני חקיקה מיום 6/12/09 – התקבלו הצעות חוק אלה ברוב של 11 כנגד 2 מהמצביעים. כמו כן, הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית בכנסת, ביום 9/12/09 ברוב עצום של מצביעים. דה-פקטו, משמעות האישור הללו להצעת החוק היא הכרה בכך כי קיימת זהות בין היישוב לבין האגודה השיתופית, וכי המסגרת החברתית והתרבותית של היישובים היא היא האגודה השיתופית.

12.מעמדה של הצעת חוק מפורשת, אשר אושרה בוועדת שרים היא כזו המחייבת את נציגי הממשלה במועצת מקרקעי ישראל, בהתאם לסעיף 4א(א3) לחוק ממ"י:

"נציגי הממשלה במועצה יהיו כפופים למדיניות הממשלה, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטותיה."

13.עיננו הרואות כי גם בעניין זה, מחטיאה הצעת ההחלטה את כוונת המחוקק בהתאם להצעת החוק אשר אושרה, כאמור. נציגי הממשלה במועצת מקרקעי ישראל כפופים, הלכה למעשה, להחלטת ועדת שרים, שדינה כדין החלטת ממשלה לעניין זה.

14.נוסף על שני הנימוקים האמורים, אבקש להזכיר כי בפני בג"ץ תלויות ועומדות שתי עתירות, שמשמעות קבלתן בבג"ץ היא קיומם של תושבים בשטחי אגודה שיתופית, אשר אינם חברי האגודה. כאמור – אישורה של הצעת החוק משמעותה הכרה בזהות שבין היישובים לאגודה השיתופית, ובחשיבות השמירה על זהות זו.

15.לאור כל האמור, יש להוריד הצעת החלטה זו מסדר היום או לכל הפחות, לשנות לאלתר את נוסח ההחלטה על פי האמור לעיל.

הצעת החלטה מס' 279

16.גם בהצעת החלטה זו אנו מתנגדים לשתי נקודות; האחת – בסעיף 1, בהגדרת 'אגודה' נכתב כי "...חברי הישוב יהיו רשאים להיות חברים בה." השימוש במונח "רשאים" תחת המונח "יהיו חברים" עשוי לגרום מהפיכה של ממש בהתיישבות כולה.

17.הנקודה השניה היא הגדרת 'מומלץ' (גם כן בסעיף 1 להצעה) המאפשרת אלטרנטיבה למבקשים לגור בתחומי אגודה שיתופית: להיות חלק ממצבת החברים באגודה השיתופית או להתחייב כלפי האגודה לשלם כל תשלום המתחייב מעצם המגורים בתחומיה. בעניין זה כבר הורחב לעיל.

הזהות בין היישוב לאגודה השיתופית כבר הוכרה בהחלטות הממשלה ולא רק: מפעל המצפים בגליל התבסס כולו על ההנחה כי האגודה השיתופית היא המצפה עצמו, היישוב. בכל שנות קיומם של המצפים – כל בעלי הזכויות בקרקעות הם חברים באגודה השיתופית. הדבר מביא לידי ביטוי בשטח את המסגרת הרעיונית לפיה קיימת זהות בין האגודה ובין היישוב.

18.שינוי נקודה זו הוא מהותי: שיווק מגרש למי אשר אינו חבר אגודה שיתופית, בתחומי האגודה מציב "כללי משחק" אחרים: לבד מן העובדה כי עניין זה נוגד את ההחלטות שהתקבלו על ידי הממשלה (אף באמצעות ועדת שרים לענייני חקיקה) – הדבר מאפשר שניים:

18.1.       מגורים בתחומי אגודה שיתופית לכל המרבה במחיר, ללא קשר למשמעות המסגרת הנורמטיבית המתקבלת על ידי האגודה. זוהי תפיסה הפוכה מזו הקיימת ביישובים הקהילתיים, בהם השאלה אינה הכסף המשולם בגין הקרקע, ככל שמשולם, אלא התאמה חברתית לחיים באגודה השיתופית, כמו גם הסכמה לערכים הקבועים בתקנון האגודה. התפרקות מגישה זו תביא למצב בו אזרחים היכולים להרשות לעצמם רכישה של בתים ביישובי ספר המאוגדים כאגודות שיתופיות – יוכלו לעשות כן, תוך שימוש בבתים אלה כבתי-קיץ או בתי-נופש. מובן כי יש בכך כדי להחטיא את המטרה של חיי קהילה ביישובים, מגורים בהם, התיישבות וכדומה.

18.2.       ריקון משמעותו של תקנון האגודה השיתופית. אי הכפיפות לתקנונה של האגודה השיתופית המחייב ערכים כגון מגורי קבע ביישוב, תרומה לקהילה וכיוצא באלה, מייתר אף הוא את מטרת יישוב אדמות הארץ. תחתיה, ישובי ספר יהפכו למקלטי העשירון העליון בסופי שבוע ובחגים. זאת – בחרה הממשלה למנוע, עת אישרה את הצעת החוק האמורה.

בעניין זה אוסיף, כי המסגרת הנורמטיבית של חברי האגודות השיתופיות, הבאה לידי ביטוי, בין השאר, בתקנון האגודה, נותנת ביד המתיישבים שמירה על צביונו המיוחד של יישוב. יישובים מיוחדים, דוגמת יישוב המגדיר עצמו כטבעוני, או יישוב המגדיר עצמו אנטרופוסופי – יכולים לשמור על צביונם המיוחד, מבלי שזה יהפוך ל'בר-מכירה' על ידי הוצאתם של מכרזים לשטחי האגודה על ידי ממ"י. זו זו היתה כוונתם של המחוקק ושל הממשלה, עת בחרו לאשר את הצעת החוק המוזכרת לעיל.

19.יצויין כי עוד מראשיתה של ההתיישבות הנוהג המושרש הוא כי חברי הישוב מחליטים על קבלת מתיישבים חדשים לישוב הכפרי. כאמור - עקרון יסוד זה אף שימוש נר לרגלי המתיישבים בפרוייקט ה"מצפים" בגליל כדוגמא, בשל הצורך הקיומי בחיזוק וגיבוש חוסן קהילתי ולכידות חברתית בישובים אלה כתנאי להצלחתם ושרידותם. ככל שהישוב הוא פריפריאלי, צעיר וקטן יותר כך עולה משקל ערכים מוגנים אלו.

20.תשומת לב לעובדה כי ישובים קהילתיים קטנים הוקמו על קרקע בניהול ממ"י אך המדובר בפועל - בשיתוף פעולה בין ממ"י ובין הישובים; ממ"י הקצה ליישוב קרקע כאמור, אך את התשתיות ואת פיתוחו של היישוב כולו – הקימה האגודה השיתופית והמתיישבים על חשבונם. לאור זאת, יש ליצור, ואף ראוי כי יתקיים שיתוף פעולה פורה בין ממ"י ובין הישוב ורצונותיו בכל הקשור להקצאת קרקעות נוספות ביישוב.

21.אי יישומה של גישה זו עשוי ליצור כאוס בהתיישבות כולה. כוונה לשנות גישה זו – אל לה להיעשות בדרך של החלטות מועצת ממ"י, כי אם בצורת הסדרה נכונה ומסודרת של הדברים, אשר הצעות החלטות המועצה אינן נותנות להן מענה. לשם הדוגמא: אין כל הסדרה או פירוט הגיוני הנוגע לתשלומים שעל תושבים שאינם חברי אגודה לשלם לאגודה. רק על שאלה זו יקומו שאלות אין ספור שהצעות ההחלטות כלל לא הביאו בחשבון.

22.מוצע כי מהחלטה זו ימחקו המילים "רשאים להיות" מהגדרת 'אגודה' שבסעיף 1. כמו כן, כי מהגדרת 'מומלץ' (גם כן בסעיף 1) תמחק הסייפא "או התחייב/ו כלפי האגודה לשלם כל תשלום המחייב מהיותו/ם המתיישבים בישובים קהילתיים". בכל מקרה מומלץ לקיים ישיבה מסודרת בנוכחות כל הנוגעים בדבר, טרם קבלת החלטה חפוזה.

לאור המקובץ לעיל, ולאור העובדה כי הצעות אלה עומדות בניגוד לעמדת הממשלה והכנסת, אבקש להוריד מסדר היום שתי הצעות להחלטות שמספרן 278 ו- 279, עד לקיום ישיבות מתאימות לשם התאמתן להחלטות הכנסת כמו גם החלטות הממשלה, כמפורט במכתבי זה.

  בכבוד רב,

   אורי זליגמן, עו"ד

רשם האגודות השיתופיות

 

הקטגוריות בהן מופיע : החלטות מועצת מקרקעי ישראל, מינהל מקרקעי ישראל

| |

תגובות