מי ישפה בעל זכויות בקרקע בגין תוצאות תביעת הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות?

מאמר זה עוסק בפסק דין שניתן במרץ 2018 בבית משפט השלום בנתניה. במקרה זה נדונה תביעה על-סך 50,000 ₪, בה עתר התובע לשיפוי בגין כופר שנפסק לחובתו בגין שימוש חורג בקרקע שעובדה על ידי הנתבע, מכח הסכם בעל פה בינו לבין הנתבע. לחילופין דרש התובע פיצוי בגין אי הסתלקותו של הנתבע מהקרקע בניגוד לדרישת משרד החקלאות.

  הנתבע עיבד את החלקה של התובע משנת 2001 תמורת דמי שכירות. בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב המסדיר את ההתקשרות ביניהם. במהלך יוני 2012 הוגשה נגד התובע תביעה על ידי הרשות המוסמכת, בגין שימוש חורג בקרקע בניגוד לחוק ההתיישבות, האוסר כידוע על השכרת הקרקע. הוצאות ייצוגו של התובע באותה תביעה מומנו על ידי הנתבע. בסופו של דבר חויב התובע לשלם דמי כופר בסך 50,000 ₪, וכן לפנות את הקרקע מכל גידול חקלאי.

התובע טען כי הנתבע אכן שכר את שירותיו של עורך דין אשר ייצגו בתביעה ונשא במלוא שכר טרחתו, אולם עת התקבל פסק הדין על פיו חוייב לשלם סך של 50,000 ₪, התנער הנתבע מהתחייבותו לשפותו גם בסכום זה.

לטענת התובע זכאותו לקבל מן הנתבע תשלום בסך 50,000 ₪ נובעת מהתחייבות הנתבע כלפיו לשלם לו את כל הוצאות התביעה כאמור, ולחילופין ממחדלו של הנתבע מלפנות את הקרקע על אף פניותיה החוזרות ונשנות של הרשות המוסמכת.

מנגד טען הנתבע כי עבודתו החקלאית דרשה השקעה רבה ובמהלך התקופה השביח את הקרקע. השימוש בקרקע היה בהתאם להסכמות עם התובע על אף שזה ידע כי אסור לו להשכיר את הקרקע. לדברי הנתבע, במשך השנים הגיעו למקום מפקחים מטעם הרשות המוסמכת אשר שלחו מכתבי ההתראה אליו ואל התובע. למרות זאת, התובע מעולם לא הפציר בו לפנות את הקרקע שכן היה ידוע לו שהפינוי יגרור תביעה מצדו של הנתבע בגין השבת השקעתו בחלקה וגידוליו, וזאת בהתאם לסעיף 12(א) לחוק ההתיישבות.

הנתבע הוסיף כי תשלום שכר טרחת עורך הדין בוצע על ידו בכדי "להרוויח זמן" להסדרת היתר לעיבוד הקרקע וכדי למנוע נזקים בהיקף של למעלה מ-700,000 ₪. הנתבע הכחיש כל התחייבות לשיפוי מצדו כלפי התובע.

בפסק הדין קובע בית המשפט כי ניתן ללמוד על התנאים הנדרשים להשתכללותה של התחייבות לשיפוי מאלה הנדרשים להשתכללותה של ערבות לפי חוק הערבות. ואמנם, חוק הערבות אינו כולל דרישת כתב לצורך השתכללותה של הערבות. יחד עם זאת, בהתאם לפסיקה יש לנקוט משנה זהירות, ודרושות ראיות כבדות משקל וברורות להוכחת קיומו של הסכם ערבות בעל פה.

בהתאם לכך, נשאלת השאלה האם התובע דכאן עמד בחובת ההוכחה המוגברת החלה עליו להוכיח כי הנתבע התחייב בעל פה לשפותו בגין הסכום שייפסק בתביעה נגדו.

בית המשפט קובע כי ההסבר שמספק הנתבע לעובדה כי נשא בשכר טרחת עורך הדין שייצג את התובע בהליך בפני הועדה עומד במבחן ההיגיון העסקי, שכן העלויות הגבוהות הכרוכות בהעתקת הגידולים היוו גורם מתמרץ עבורו לפעול באופן אשר עשוי היה להקטין את נזקו. לכן, לא ניתן להסיק מפעולה זו ראיה ברמה הנדרשת על פי הפסיקה לגבי התחייבות של הנתבע לתשלום סכום פסק הדין.

בית המשפט מציין עוד כי התובע טען בחקירתו שעורך הדין שייצגו בהליך - "ידע בוודאות ... שמי שצריך לשאת בהוצאות זה הנתבע". חרף דברים אלה, לא זומן על ידו עורך הדין למתן עדות, ויש בכך כדי לפגום
במהימנות גרסתו.

מכאן עובר בית המשפט להתייחס אל טענתו החלופית של התובע שעניינה הנזק שנגרם לו בשל אי פינוי הקרקע על ידי הנתבע. בסיכומיו טען התובע כי במשך כל התקופה התעשר הנתבע על חשבונו בעוד שהוא עצמו יצא נפסד כאשר נאלץ להשיב למדינה את תשלומי השכירות שקיבל מהנתבע.

אולם, בית המשפט קובע כי התובע לא הציג כל ראיה המוכיחה כי דרש מן הנתבע לפנות את הקרקע עם קבלת מכתבי ההתראה. כמו כן, טענת התובע אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי התובע המשיך לקבל את דמי השכירות מן הנתבע עד שנת 2014 ואף פנה לקבלת היתר לשימוש חורג בקרקע וזאת חלף פנייה לערכאות משפטיות לפינויו של הנתבע מן הקרקע. פעולות אלה מעידות על כך שהתובע, לא זו בלבד שקיבל את העובדה שהנתבע לא התפנה מן הקרקע ונהנה מדמי השכירות שהמשיך לקבל ממנו, אלא אף שיתף עם כך פעולה באופן אקטיבי. לפיכך כל "נזקו" של התובע מסתכם בהשבת הכספים שקיבל מן הנתבע בניגוד לחוק. לאור כל האמור לעיל, גם טענה זו של התובע נדחית. פסק הדין שב וממחיש עד כמה חשוב להסדיר מראש בהתאם למתחייב בדין השימוש בקרקע חקלאית שלא על ידי בעל הזכויות בקרקע.

 

*תא"מ (שלום נת') 41581-09-16 יעקב פולק נ' יעקב אטיה (פורסם בנבו, 13.03.2018)

*  אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דיןנוטריון וגישור".

*מייל: ayeletr@kv-yavne.co.il, טלפון:08-8548377 פקס: 08-8548341