30/6/08
לכבוד
מר מיכאל מירו – בדרך אל הטבע
בהמשך להתכתבות שלנו שמעתי את הראיון עם בארי הולצמן שהספיק להשיב במסגרת הדקות שניתנו לו, אולי לסנדי קידר אולם בוודאי לא לרחל זכאי – מהמינהל. אני מקווה ומאמין שתינתן לי אפשרות כמובטח, לקרוא את מיכתבי שלהלן:
החלטה 979 של מינהל מקרקעי ישראל, שבשבועיים שחלפו הועלתה פה לדיון, ושעניינה עיגון זכויות החקלאים בקרקע, נתנה במה רחבה למי שתקפו את ההחלטה וטוענים שאין להעניק לחקלאים זכויות בחלקת המגורים וגם לתשובת המינהל שהגן על ההחלטה. אלה וגם אלה אינם מייצגים אותי – בן מושב גני עם וחברי מושבים רבים בכל חלקי המדינה.
חשוב שידעו שלא זו בלבד שאנחנו יושבים פה ברשות ובסמכות, אלא יש לנו זכויות קניין בנחלות שאנחנו יושבים עליהן. בוודאי שאינן פחותות מאלה שהוקנו בשנים האחרונות למתיישבים העירוניים.
כשהורי התיישבו במקום שהיה אז מרוחק ומבודד, לפני כ- 80 שנה ניתן היה לקנות קרקע פרטית במחיר של 2 לא"י לדונם. אולם הם בחרו לראות בעליה על הקרקע וכיבושה – כן, פעם קראו לזה כך, גאולת אדמות עבור העם היהודי. הם האמינו במושג "אָָל קרקע" לאור החינוך הסוציאליסטי אותו קיבלו.
גני עם נמנה על קבוצת ישובים הנקראת ישובי האלף שבראשית שנות ה – 30 גייסו כספים לרכישת אדמותיהם ומימנו את השבחתן, ללא כל סיוע חיצוני, כמעט. תביעה שהוגשה על ידי אחד הישובים הללו מצביעה כי ההשקעה ברכישת הקרקע והשבחתה על ידי חברי המושב היתה פי שלושה מהשקעות קק"ל ברכישת אדמות המושב.
חשוב ומעניין לדעת שגני עם היה אז ישוב ספר, בקו החזית.
באחד הימים בתקופה זו, אמי סירבה להסתתר וביקשה לערוך את סעודת השבת מסביב לשולחן שעליו מפה לבנה. המפה הוכתמה בדמה כי היא נפגעה קשה בחזה מכדור אויב, ופונתה, בדרך לא דרך אל בית החולים. זהו עבורי זיכרון ילדות מצמרר.
ערך הקרקע עלה עם הזמן בעיקר, בעקבות הנוכחות, השמירה, השתתפותנו ברכישתה ופיתוחה על ידינו .
הזכויות הקנייניות שלנו בקרקע מצאו את ביטוין בחוזים ההיסטוריים שנחתמו עם קק"ל בתחילת המאה הקודמת. החוזה הזה נקרא "חוזה העובר בירושה" והוא היקנה כמעט זכויות בעלות בקרקע. לא לחצנו ולא סחטנו זכויות אלו. הקרן הקיימת, רוכשת הקרקע היא שהעניקה לנו זכויות אלו.
לימים נמסרו החוזים הללו לידי מינהל מקרקעי ישראל, שבדרכי עורמה ממש סירב לקיים את זכות החידוש בתום יובל שנים –ובעיקר סירב לקיים סעיף מהותי בחוזה – האומר שהחוזה יחודש לדורות באותם תנאים. על התנהגות בוטה כזאת מצד המינהל, מתפרנסים היום עורכי דין רבים, ואילו החקלאים נעשקים בבואם להגן על כיבשת הרש שלהם.
מינהל מקרקעי ישראל שניכנס בנעלי הקק"ל, משתמש במצוקות החקלאים בבואם לבקש חתימת בעלים לצורך הרחבת בית, ערבות, משכנתא וכו' וכופה עליהם ומאלץ אותם להסכים לביטול החוזה הישן שלהם ובמקומו לקבל חוזים של בר רשות. שופט בישראל הגדיר את המעמד של בר רשות כ"מעמד של לא כלום." כלומר המתיישב לא ייחשב ל"משיג גבול" - וזו זכותו היחידה בנכס שבו השקיעו בני משפחתו את מיטב חלבם ודמם.
לסיכום אומר שמתנועת ההתיישבות המפוארת שהיה לה תפקיד מרכזי בהקמת המדינה וחרשה את התלם האחרון על פיו נקבעו גבולותיה, שיצרה תשתית מפוארת לקליטת העליה, להתגייסות לכל משימה לאומית, הפכנו היום לאנשים שזכותינו על הקרקע, חלקת המגורים הקטנה שלנו - מוטלת בספק. את אי הצדק המשווע הזה רציתי להביא בפניכם היום.
שבת שלום למאזינים
עמירם קריב, מושב גני עם